התחלה

אז התחלתי את שביל ישראל ב7 באוקטובר.

די סמלי.

האמת שלא התכוונתי, אבל זה יצא ככה.

יצאתי לטיול עם אחי הקטן. הוא ילווה אותי בימים הראשונים.

מה אני מתכנן? לא יודע. בכלל לא חשבתי שבאמת אצא.

כידוע לחלקכם פיטרו אותי ואני מובטל. במקום לשבת בבית ולשקוע ברחמים עצמיים החלטתי לנצל את הזמן שהתפנה לי ולהגשים חלום ישן שלי, לעשות את שביל ישראל. מאז שהשביל נוצר, אי שם בסוף שנות ה90 אמרתי לעצמי שיבוא יום ואני אעשה את השביל. מאז עברו 30 שנה, ולא עשיתי את השביל. זה די מצחיק לחשוב על זה ש30 שנה לא מצאתי זמן לעשות אותו. אז הנה הגיע משבר גיל ה40 כדי להזכיר לי כמה אני מפסיד שאני נותן לחלומות לשקוע מתחת לאבק היום יום, כמו איזה אוצר ששודד מחביא בעליית גג של בית נטוש. אז הנה אני מפוטר עם זמן פנוי ואישה תומכת, ואין לי שום תירוץ למה לא לצאת. והאמת היא שחיפשתי תירוץ לא לצאת. למי יש כוח ללכת עכשיו את כל השביל?

זה ארוך.

זה קשה.

זה דורש משמעת עצמית.

נו, בדיוק בגלל זה אני לא רוצה לצאת.

אז חיפשתי עיסוקים דחופים וכך עבר יום ועוד יום ועוד יום, והבנתי שאני בורח מהשביל. למזלי סיפרתי למספיק אנשים שאני רוצה לעשות את השביל, והם שאלו אותי: "נו, מה עם השביל?" מה שלא נתן לי לשכוח את הרעיון. בסוף גם אמא שלי אמרה לי: "אולי תעשה חלק מהשביל עם אחיך הקטן?" . תכלס. אז התחלתי לארוז תיק. והתיק היה ארוז. ואז אמרתי לאחי הקטן: "בוא ננסה להתחיל את השביל. " והוא זרם.

וואלה מפתיע.