היום היה יום די סתמי. לא היו מעיינות, לא היו צוקים, לא היו פרות עויינות. סך הכל שביל סלול רוב המסלול.
ובכל זאת.
קמתי מוקדם בבוקר בבית של עמית והתארגנתי לצאת בשקט. עמית ארגן לי טרמפ ב7 אבל אני חשבתי שזה מאוחר מדי ויצאתי ב6:15. חשבתי שאצליח לתפוס טרמפ לפני 7. אז הסתובבתי בבית קשת והלכתי לאיבוד אבל בסוף הגעתי לשער בערך ב6:40 כדי לגלות שכמעט אף אחד לא עובר ומי שעובר לא נוסע לכיוון שלי. אז הגיעה השעה 7 ועליתי על הטרמפ שעמית ארגן לי מלכתחילה. לפחות לא פיספסתי גם את זה. הנהגת שירלי ואני קישקשנו כי היא ארגנטינאית ואני הייתי בשליחות באורוגוואי. היא שתתה שרבה מאטה תוך כדי נסיעה שזה מגניב. אולי גם אני צריך לשתות מאטה במקום קפה.
ירדתי מהטרמפ בשיבלי וטפסתי עוד טרמפ עם מישהו נחמד מדבוריה. הוא שאל אותי במה אני עובד אז סיפרתי לו שאני מובטל. מסתבר שהוא פסיכולוג, וגם לו יש בן שהוא מובטל הייטק.
הוא הוריד אותי בדיוק איפה שעצרתי יום לפני, וממול יש קיוסק, אבל לא היה אף אחד בקיוסק אז ויתרתי והתחלתי לצעוד.
צועדים בתוך שיבלי ליד בית ספר של ילדים, שדיברו איתי חצי בעברית חצי בערבית כמה מילים. ילדים חמודים. המשכתי ללכת בשיבלי עד שהכביש הופך לשביל, והלכתי ככה כמה קילומטרים עד שהשביל הופך לכביש בתוך יער בית קשת.
אני די משוכנע שבבני עקיבא עשינו איזה מחנה פה, או שפשוט כל היערות של קקל נראים אותו דבר. חברי לפייסבוק מסניף בני עקיבא רעננה מה אתם אומרים?
המשכתי ללכת עד ששוב פגשתי את יהודה מאתמול שהכין לי קפה.
משם המשכנו ללכת בכביש ובאיזה שלב יהודה פתח פער ואני זחלתי לי לאט לכיוון הר דבורה. יש שם נוף יפה ויער שיהודי אנגליה נטעו למלכה שלהם ולפיליפ, אבל מעבר לזה אין שום דבר מעניין. האמת שרואים משם את התבור ומרחוק זה נראה עליה ממש תלולה.
פגשתי שם חבורה של בני 60 שעושים את שביל ישראל מדי פעם. הם למדו ביחד בתיכון, ועכשיו הם בפנסייה ונפגשים פעם בכמה זמן לעשות מקטעים ביחד. האמת שזה אחלה רעיון. אז חברים מהתיכון/מכינה/ווטאבר אתם מוזמנים ללכת איתי.
משם ממשיכים דרך מטעי זיתים של עין מאהל לכיוון נוף הגליל, עד שכמעט מגיעים לנוף הגליל, אבל שם טרקטורים הרסו את השביל אז צריך ללכת דרך בית קברות, שזה מוסיף לאווירת מלנכוליה של סוף המקטע.
משם המשכתי לחנות מכולת של חרדים וקניתי אוכל למחר, ועכשיו אני בדרך למלאך שביל חבדניק שאצלו אעשה את הלילה. סך הכל היום הכי משעמם שהיה לי עד כה.
נ.ב. אז אני ישן בנוף הגליל בדירה ריקה של חבד. כשאני אומר דירה ריקה, אני מתכוון לליטרלי ריקה. אפילו ארונות אין פה. אבל האמת שאני מאוד שמח שאני בדירה לבד. כמו רווק שגר בעיר, ולא במושב. ולזכות נוף הגליל יאמר שהתחבורה הציבורית פה מאוד יעילה. אני חושב שיש קשר בין המצב הסוציו אקונומי של האוכלוסייה לבין יעילות התחבורה הציבורית. כלומר ככל שהמצב הסוציו אקונומי יותר נמוך ככה התחבץ יותר טוב. יש פה תחנת אוטובוס ממש ליד בית חבד ויש כל חמש דקות אוטובוסים לכל מקום בעיר. נחמד.
נסעתי באוטובוס למסעדה במרכז העיר והייתי לבד במסעדה, אז כמובן שקישקשתי עם הבעלים. מסתבר שהוא למד כלכלה ברופין אצל שלומי כץ, שכפי שאתם זוכרים עשה איתי את מקטע 5. איזה עולם קטן. בסוף הוא גם הביא לי אוכל למחר סתם בתור צ'ופר. הוא אמר לי "עמק חפר היו טובים אליי אני אהיה טוב אליך". בתור "נציג" עמק חפר מאוד שמחתי לקבל ארוחת בוקר.
חוצמזה הילדים עושים לרבקה אשתי טרור בבית, ואני תוהה אם זה הוגן לטייל בזמן שאשתי סובלת מזה. אולי המקטע מחר יהיה האחרון בגלל זה.
כתיבת תגובה