קמתי בבוקר מוקדם בכפר גלעדי ואמרתי שלום למלאך השביל שאירח אותי הלילה. צעדתי לכיוון המאהל של הקבוצה שתארח אותי היום. הגעתי לשם ואכלנו ביחד ארוחת בוקר. הכנתי סנדוויצ'ים להמשך היום, מילאתי מים והתכוונתי לצאת לשביל. אבל אז אמרו בקבוצה לא לצאת, השביל חסום על ידי הצבא. מסתבר שאלוף פיקוד צפון סגר את המקטע, בגלל שקבוצה של ילדים שטיילה במקטע הרימו נפל של מצרר והוא התפוצץ. בעסה. אנשים התחילו לחזור. חיכינו שכולם יחזרו. בנתיים טיילתי בבית העלמין של כפר גלעדי. קבורים פה ראשי השומר כמו ישראל שוחט, טרומפלדור ושאר ה OG של ימי אנו באנו. הם בטח היו אוכלים את השביל בלי מלח.
אז אם המקטע סגור אז נעשה את המקטע הבא. ככה הפך היום של מקטע 3 למקטע 4. נכנסו כולנו למכוניות של הקבוצה ונסענו לתחילת מקטע 4. אמרתי למישהי מהקבוצה שהיקום מנסה להוריד אותי מהרעיון של השביל. היא אמרה לי "לא נכון. כשיוצאים למסע ארוך, קורים דברים בדרך". אמרתי לה שזה נכון גם לחיים.
מקטע 4 הזה רובו עובר בנחל דישון, וזה מסלול נחמד אבל רובו בשמש בלי צל והיום היה חם למות. שתיתי המון מים אבל עדיין עד שהגעתי לנקודת מילוי מים הם כמעט נגמרו.
הקבוצה צעדה די לאט, ואני התקדמתי קצת יותר מהר עם מישהו מהקבוצה שהוא מברצלונה, וניסיתי לדבר איתו בספרדית שעוד נשארה לי מהשליחות באורוגוואי. הוא הגיע מספרד לעשות את שביל ישראל פעם שנייה. בפעם הקודמת הוא צעד מאילת לירושלים ועכשיו הוא צועד מהחרמון לירושלים. מרשים. שמתי לב שבקבוצה הזו יש בעיקר אנשים מעל גיל 40. למרות שרוב השביליסטים זה חבר׳ה דתיים בני 20. זה ככה כי זה לא זול, וגם אנשים צעירים לא צריכים שיסחבו להם את התיקים. או במילים אחרות, כשאתה צעיר יש לך כוח ואין לך כסף, כשאתה מבוגר אין לך כוח ויש לך כסף. עכשיו עם הפיטורים אין לי לא את זה ולא את זה.
המשכנו ללכת וסיימתי את המקטע ב15:00. זה או שאני מתחזק יותר, או שבאמת לסחוב פחות ציוד זה הבדל משמעותי.
הגעתי למאהל ושתינו אכלנו ואפילו אירגנו לנו ערב סטנדאפ שכל אחד היה צריך לספר בדיחה. סיפרתי בדיחה וכולם צחקו, אולי מתוך נימוס. אספר לכם בהזדמנות שתחליטו בעצמכם. לקראת הלילה שלומי כץ חבר יקר הגיע להעביר איתי את הלילה באוהל, ואפילו התקלחתי במקלחת שיש במאהל. מחר אני ושלומי נעשה את המקטע להר מירון. יהיה כיף.
כתיבת תגובה