חזרתי היום לנקודה שבה הפסקתי ביום חמישי. עליתי על האוטובוס לקריית שמונה, וכמובן שפיספסתי את התחנה. עוד לא התחיל היום וכבר התברברתי. לא נורא. בסוף זה עוד קלוריות לדיאטה. זו צריכה להיות הגישה שלי לכל התברברות. שוב אני אומר לעצמי שקריית שמונה היא פשוט מקום יפה.
הנקודה שבה הפסקתי, זה פארק יפה באיזור התעשייה של קריית שמונה עם אגם ונחל זורם. האגם מוקף בשיחי פטל, אז קטפתי ואכלתי. הפטל לא היה כזה טעים. קלוד אומר שקוראים לו פטל קדוש. כי הוא הסנה של משה. מפתיע. עכשיו הסיפור של מיץ פטל מקבל משמעות מיסטית.
אני הולך בקריית שמונה בין שיכונים מתפוררים ומתפלא כמה יפה פה. אני אצרף בתגובות סרטונים כדי לשכנע אותכם שאני לא בהזיות מחוסר מים .
סביב הנחל גדל צמח שנראה כמו במבוק שקלוד אומר שממנו עושים עלעלים לקלרינט. זה הצופציקים של המשרוקית של הקלרינט (וגם של סקסופון). האמת שיש לי קלרינט בבית ואולי הייתי צריך להביא אותו איתי שתהיה לי תעסוקה ללילה. רבקה הייתה מאוד שמחה שאקח איתי את הקלרינט, ועוד יותר שמחה אם הייתי מאבד אותו בדרך. אתם יכולים להבין שהיא לא מתחברת לכישרון המוזיקלי שלי. צודקת.
אז אחרי שהלכתי בקריית שמונה נהייתי רעב ועצרתי לאכול בשווארמה מקומית. הזמנתי לאפה. אמרו לי אין לאפה. אמרתי אז שימו לי בבגט. תוך כדי שהמכינים לי את השווארמה בבגט הייתה התרחשות וצעקות מאחורי השווארמה, על כסף וחובות. אולי באו לגבות פרוטקשיין. זה היה נראה שהם בלחץ. בכל אופן אכלתי את השווארמה בסבבה וכמובן שדיברתי עם מישהו שישב שם. הוא שאל אותי במה אני עוסק. אמרתי לו שאני מובטל. הוא הרגיש צורך לעודד אותי, ואמר לי אל תדאג אתה תסתדר. אני בסדר, הכל בסדר. שבוע הבא מתחיל ללמוד. הוא לא השתכנע.
קניתי קצת פירות, והמשכתי ללכת לכיוון כפר גלעדי ודי קרוב לסוף המסלול פגשתי שתי נשים שעשו את השביל רק שהיו להם תיקים ממש פיציים. אמרתי להם איך זה יכול להיות? הן אמרו לי שיש חברה שסוחבת את התיקים ושמה להם אותם בסוף היום וגם מכינים לך אוכל ומטעינים לך את הטלפון. אמרתי להן take my money! זה לא זול אומנם , אבל ארוחה, מקלחת, ולא לסחוב ציוד זה נכס. סיימתי את המסלול בפסל האריה השואג המפורסם, ופגשתי את המפעילים של החברה שסוחבת את הציוד, שהכינו לי תה וסגרתי איתם על יומיים שאעשה איתם. זה נראה כמו מחנה קיץ של בני עקיבא ואנשים בוייב טוב.
חבר שלי שלח לי הודעה, שילד נפצע מנפל של פצצה. חשש לשלומי. מסתבר שאיפה שהוא נפצע זה כנראה איפה שאעבור מחר. אני מקווה שיתנו לנו לעבור. אם לא יתנו זה סימן משמיים שלא רוצים שאעשה את שביל ישראל. גם יש את הלימודים שכתבתי עליהם שמתנגשים עם השביל. בקיצור יש לי על מה לחשוב. וכמו שחבר שלי דיוויד אמר: "יש לך על מה לחשוב? מצויין תחשוב על זה במהלך הצעידה בשביל"
היום בלילה אני ישן בכפר גלעדי אצל מלאך שביל נחמד בשם ארז. ארז פרסם את המספר שלו וזרמתי, והנה אני כותב מהדירה שלו. יש מיטה, יש מקלחת, יש חשמל. סך הכל לא רע בשביל יום ראשון של השבוע.
כתיבת תגובה